ביקורת מקיפה על:
תואר ראשון לימודי ריפוי בעיסוק האוניברסיטה העברית

בחרתי את המסלול בגלל היכרות קרובה עם המקצוע ממגוון הקשרים בחיי שגרמה לי לחשוב שאני בהחלט יכולה ללכת ולתרום בו. החוג באוניברסיטה העברית נראה היה כמקום ששם הכי הרבה דגש על הכשרה של מטפלים לעתיד עם פחות חשיבות לציונים גרידא. בנוסף, לאחר תואר ראשון יוצאים עם מקצוע ביד וזה מאוד קורץ.

הקבלה כרוכה בציון גבוה בפסיכומטרי וראיון אישי ארוך ומעמיק. עברתי את שני הקריטריונים בפעם הראשונה, אבל לא הייתי אומרת שזה פשוט.

נוירופסיכולוגיה. קורס מעמיק שהוא, נכון להרגע, היחידי שנותן לנו לחקור וללמוד בעצמנו באמצעות הגשת עבודות ומציאת מקורות ספרותיים לבד.

ריפוי בעיסוק בברה"נ. כרגע הקורס לא מסודר כל כך, החומר לא ברור.

נראה כי דווקא במקצועות אשר קשורים באופן ישיר לריפוי בעיסוק, מתעורר פחות עניין.

נקודה חזקה: ביה"ס שם דגש רב גם על ההתפתחות האישית.
נקודה לשיפור: הוספת תרגולים, מערכת שעות שפחות נתונה לשינויים וכדומה.

אוניברסיטת תל אביב

דירה שכורה – שותפים
דירה שכורה בשכונה ליד הקמפוס

קרוב לקמפוס, ניתן ללכת ברגל. תחבורה נוחה בימים שלא בא לך ללכת ברגל, מכבסה במעונות, סופר יקר ברמה לא הגיונית. תרבות- חייבת להשתפר.

עד לאחרונה לא עבדתי

אפשרי אבל קשה מאוד למצוא מקום שיתגמש במידה שביה"ס דורש. מערכת השעות לא ממש קבועה ורבות מאלו שעובדות הן אלו שהתחילו לעבוד קודם ללימודים ונשארו באותה עבודה.

בקושי יש עבודה משתלמת לסטודנטים באזור. אולי איזו משרה קטנה באוניברסיטה או באגודה ולמי שיש מזל מצליח לעבוד במלצרות בקפה היחיד שיש שם.

בקושי מבלים שם. יש רק איזה פאב במעונות שהוא נחמד.

ככה-ככה

לפי מידת הסיפוק שלי כרגע נראה לי שבמידה ואמשיך לתואר שני אמשיך בביה"ס הזה.

אי אפשר להשתלב עד סיום התואר אלא אם כן מדובר במשרות חברתיות ולא בתור מרב"ע