אמנויות המסך תואר ראשון בצלאל בבצלאל – אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים: כך זה נראה מבפנים

אני מגיעה מרקע של תיאטרון. רציתי לפתח יכולת פלסטית בכדי להעביר סיפורים ורעיונות. עיניין אותי לעבוד יותר עם הידיים. אני נהנת לעצב תפאורות ולעצב דמויות.

לא עשיתי מכינה, ולא היה לי קשה להתקבל לאנימציה. התיק עבודות שלי היה מורכב מצילומים של בובות ופסלים שעשיתי וסרטון קצר. המחלקה מעודת כמה שיותר גיוון בתחומי העינייו של המועמדים.

ענה בצורה מלאה אני נחשפת לעולם חדש של העברת אינפורמציה. בצלאל הוא נקודת מפגש לכישרונות רבים. אני לומדת יותר מחברי לכיתה ומהאנשים שסביבי, מאשר מהמרצים. הלימודים תובעניים ומחייבים לנהל את הזמן נכון. יש המון גמישות והבנה כלפי סטודנטים.

👍 ממליץ/ה:על אוהד מטלון, מרצה לצילום במחלקה לומנויות המסך, ועל נועה ברמן, תסריט.

👎 פחות:מבוא לאיור

בממוצע, רוב המרצים עוסקים בתחום בו הם מרצים, הסטודנטים של היום הם המתחרים שלהם מחר על מקומות עבודה ועל אמירה אומנותית. בצלאל כמוסד דוגל באוטודידקטיות מצד הסטודנטים, לכן רוב המרצים "שוכחים" ללמד ובמקום זה מעבירים ביקורת תלושה מהמציאות

אופי הלימודים לא מאפשר להגיע לכל השיעורים.ץ

שעות שינה. זמן.

נקודה חזקה: החומר האנושי. נקודה לשיפור: המערכת כמעט בלתי אפשרית. חמישה ימים בשבוע מעשר בבוקר ועד שש בערב נמצאים בבצלאל, אחרכך מתחילים לעשות שיעורים אל תוך הלילה. קשה לנהל זמן כשאין זמן.

לא

המענה של בצלאל כמוסד, הוא חלקי. המון מצרכי הסטודנטים זוכים להתעלמות. כמו חימום בכיתות או ציוד חדש ולא תמיד יש לנו זמן להתעקש. המזכירות במחלקה מנוהלת טוב מאוד ומעניקה יחס אישי לכל אחד מהסטודנטים

ציוד מיושן, כיתו לא נוחות, אין חימום או מיזוג, חלק מהקומות סובלות מהרעלה של גז רדון, ספריה קטנטונת, בצלאל מרוחק כ 15 דקות הליכה מהאוטובוסים,

דירה שכורה – שותפים ירושלים, אוסישקין

כן

מלצרית במסעדת קדמה בקניון ממילא.

אני לא נתמכת על ידי ההורים, אז כשחייבים, עובדים.

מלצרות, עבודות עיצוב באינטרנט, מלגות פר"ח

על הדשא בבצלאל ביןההפסקות, למי יש זמן לחיי חברה?

מאוד. חברויות לנצח

תואר שני באומנות הוא לא מעשי מבחינתי

אני עדיין מבצעת עבודות בשכר רעב, או בתמורה לחשיפה.