סוציולוגיה ואנתרפולוגיה תואר ראשון מכללת גליל מערבי בהמכללה האקדמית גליל מערבי: כך זה נראה אחרי התואר

ברחתי במקצוע הומאני מאחר ואמי היא עו"ס ואבי הוא מורה, והבחירה שעניינה אותי בסוציולוגיה הייתה שאלו לימודים על החברה בה אני חיה והרחבת אופקים. החטיבה השנייה היא מש"א, מה שעניין אותי בתור תחום להשתלבות בעולם העבודה: תהליכי אבחון, הליכי גיוס והשמה, ראיונות וכד'.

ענה בצורה מלאה מבחינה של לימודים, אין לי מילים לתאר כמה אהבתי ללכת למכללה ללמוד ולהעשיר את עצמי. הייתי מהסטודנטים שתמיד השתתפו בשיעורים, הגיעו לכל ההרצאות ומאלה שתמיד מצלמים מהם את החומר. מה שיותר אכזב אותי הוא שמצאתי עבודה בחברת כ"א גדולה ואך גיליתי שההתקדמות משם לעבר השאיפה שלי לארגון גדול על אף הניסיון והתואר קשה מנשוא.

👍 ממליץ/ה:מיון עובדים,

רב המרצים היו נגישים אחרי השיעור, במייל ובשעות הקבלה. העברות ההרצאות הייתה מעניינת ובכל קורס הייתה שיטה אחרת: חלק ממצגות, חלק ממלל, חלק ע"י פיתוח דיון בשיעור וכד'. היחס האישי היה מש מדהים, היו מרצים אף ששימשו מעבר לתפקידם, ומבחינה מקצועית הם ידעו לענות על

כפי שציינתי, אני מאד אהבתי ללמוד, אך להיכנס לארגון גדול בין אם הוא ממשלתי או פרטי בו ניתן להתקדם מאד קשה על אף התואר והניסיון שרכשתי. כיום, הייתי הולכת ללמוד משהו יותר פרקטי כמו עו"ס או אחות.

באותו המקום או באוניברסיטת חיפה

הפקולטה תמיד הייתה זמינה ונגישה מבחינת המזכירות והמרצים כמו גם המזכירות. לעומת זאת, ההרשמה הראשונית הייתה מסורבלת וגם ההרשמה לקורסים בשנה ב' וג', יצירת חלונות מיותרים, סגירת קורסים... התשלומים תמיד שלמת בזמן ללא עיכובים, אך אם היה צריך להחזיר כסף לסטודנטים כי יש עודף גם זה היה תהליך מסורבל. רמת התקנים- הרבה מהכיתות היו ישנות ולא מאובזרות בשולחנות וכסאות נוחים ומבחינת ניקיון ואסתטיקה - לא היה מספיק נקיון במכללה.

כן, עבדתי במשרד כ"א כשנה ע"ל לצבור ניסיון בתור מגייסת ומנהלת תיקי לקוחות. במסגרת תפקידי הייתי מגייסת וממיינת בעיקר למקצועות של שירות ומכירה ואדמניסטרציה. הייתי נפגשת עם הלקוחות, מראיינת מועמדים טלפונית ופרונטלית, מוודא שביעות רצון וכד',

המוסד הלימודי לא עזר לי למצוא עבודה בתחום, וישנו פער גדול בין מה שיש בין התיאוריה לעולם העבודה. רצוי יותר לתת על כך דגש.

הייתי מאד רוצה להמשיך ללמוד גם מעבר לתואר שני מאחר ולימודים מבחינתי ו אינה חובה, אלא זכות. אך, איני אלך ללמוד ואוציא על כך מכספי וזמני לפני שאדע שהדבר ישתלם לי כלכלית ויקדם אותי מבחינת הקריירה.