שיטות מחקר, מדידה והערכה תואר שני באוניברסיטת תל אביב: כך זה נראה אחרי התואר

כי אני פסנתרנית. כשסיימתי את התיכון לאחר שעשיתי בגרות בביצוע פסנתר, החלטתי שזה חייב להיות הכיוון המקצועי שלי גם. את התואר השני המשכתי באקדמיה בירושלים, והשנה אתחיל לימודי דוקטורט בניו יורק.

ענה בצורה מלאה כן, אפשר לומר. בהתחלה לא הבנתי איך תואר כזה צריך לקחת 4 שנים, אבל מסתבר שבדיעבד זה היה ברור שלא היה סיכוי לחלוקה שונה. הקוריקולום הלימודי חשף אותי לרפרטואר אדיר של יצירות ואף שיפר את יכולות הנגינה הטכניות שלי.

👍 ממליץ/ה:זה היה קצת מזמן, אבל על הקורס של "סדנת אינטרפרטציה" עם פנינה זלצמן ז"ל. לא קם ולא יקום עוד פסנתרן כמוה.

רובם היו נהדרים... אבל היו והיו. תכלס מה שהכי עניין אותי בתור פסנתרנית מבצעת היה מי מורה האם שלי. יצא לי להכיר מספר מורי-אם כאלה, כולם היו מעולים. הקורסים התיאורטים הנלווים היו לעתים אלה שהייתי עשויה 'ליפול' בהם יותר.

די דומה לנימוק תשובתי הקודמת.

אולי תואר שני הייתי בוחרת לעשות בחו"ל. הראשון הרגיש נכון שם.

רק שהתחלתי את התואר השני בירושלים הבנתי בדיעבד כמה טורטרתי בתל אביב. לפעמים היו רגעים בהם חשבתי שאני מאבדת את הרצון לחיות ממש. רגעים כמו תור אינסופי להרשמה לקורסים, ענייני תשלומים, אישורים וכד'. זוועה. לפעמים זה היה מסתדר בשנייה, אך אין היה לדעת. מבחינת האקדמיה, אגב, היה בסדר לרוב. זו הפקולטה לאמנויות באופן כללי שהתישה.

כן, ואני גם עוסקת היום במקצוע זה.

כמעט הכל. למעט קורס או שניים במתודיקה שאני מרגישה כי יכלו לתרום לי הרבה ומשום מה לא נכללו בתכנית הלימודים שלי דאז. אבל כל ההתייחסות שלי למגע, לצליל, להפקה מעודנת, להכרת רפרטואר - הכל מאוד התפתח אצלי בתקופת הלימודים הגבוהים.

וכבר עשיתי זאת