ביקורת מקיפה על:
תואר ראשון לימודי הפרעות בתקשורת אוניברסיטת אריאל

עבדתי שנתיים בתחום החינוך המיוחד וידעתי שאני רוצה להמשיך לעבוד עם האוכלוסייה וחיבתי לתחומי הטיפול והרפואה הביאה אותי למקצוע פרא-רפואי. בסופו של דבר החלטתי שהאוכלוסיה שהכי מושכת אותי היא הרצף האוטיסטי, כך שקלינאות תקשורת הוא המקצוע המתבקש.

לא, עניתי על שאלון ועברתי ראיון. הציונים הנדרשים לרף הקבלה גבוהים, אבל עמדתי בהם ללא צורך בשיפור בגרויות או פסיכומטרי.

קורס נוירואנטומיה ונוירופיזיולוגיה וקורס מבוא לנוירולוגיה- מרתק ומכיל חומר שכל אחד צריך לדעת, לא משנה מה תחום העיסוק שלו. פסיכופתולוגיה, ההפרעה האוטיסטית וכל מה שקשור לפתולוגיות.

פיזיקה ואקוסטיקה, כי אם הייתי מעוניינת לפתור משוואות לפרנסתי- הייתי הולכת ללמוד הנדסה כלשהי...

היכולת לבחור מסלול התמחות ספציפי יותר, במקום ללמוד קצת מהכל ובסוף לא לדעת אף נושא כמו שצריך...

נקודה חזקה: המחלקה היחידה להפרעות בתקשורת בה יש קורס שלם על הרצף האוטיסטי והתמקדות בתחום התפתחות השפה והעבודה השפתית-תקשורתית.
נקודה לשיפור: למקד את הקורסים לתחומים הרלוונטיים יותר. לפעמים יש תחושה שמלמדים אותנו הרבה מסביב ופחות את מה שבאמת צריך.

אוניברסיטת תל אביב לריפוי בעיסוק לא התקבלתי. אוניברסיטת בן-גוריון לפיזיותרפיה התקבלתי.

אצל ההורים
בשנתיים הראשונות לתואר גרתי במעונות, אבל השנה למדתי רק יומיים בשבוע, אז היה מיותר להוציא כסף על המעונות (שהם יקרים מאוד יחסית למיקומם הגאוגרפי).

לא. התחבורה גרועה באופן כללי ועל אחת כמה וכמה לאריאל.

מאמצע שנה שעברה (שנה ב) התחלתי לעבוד פעמיים בשבוע כמטפלת של ילד עם עיכוב התפתחותי באופן פרטי, בבית המשפחה. עניין של 3 שעות בשבוע בלבד. בזמן התואר אין אפשרות לעבוד יותר מזה, אלא בסופי שבוע בלבד.

בשנה ג בלבד, אם שיבוץ ההתמחות יצא מאוזן, אפשר לשלב עבודה של כיום אחד בשבוע, או מעט משמרות. האפשרות העיקרית היא עבודה בסופי שבוע. בשנים א ו-ב יש מערכת מלאה של 5 ימים בשבוע, 8 עד 17 (ולפעמים גם עד 20), כך שאין אפשרות לעבוד.

המחלקה מפעילה פרויקט פרח מיוחד לסטודנטים מהמחלקה. אפשר למצוא עבודות בעיקר אצל משפחות, כמו שיעורים פרטיים ובייביסיטרים. לעתים יש גם אפשרות לעבוד כעוזרי מחקר במחלקות השונות.

באריאל? לא מבלים. יש בית קפה אחד (של רשת קפה קפה) שקרוב למעונות ויש את פאב הסטודנטים שנמצא במתחם של המעונות. אלו המצוידים ברכב יכולים להגיע לאזורים רחוקים יותר ואז יש עוד פאב וכמה מסעדות, אבל בגדול- אין ממש מבחר.

באופן אישי לא יצא לי להתחבר לאוכלוסיה שלומדת באריאל ובין כה וכה את רוב הזמן אנחנו מעבירים ביחד עם כיתת הקלינאות.

כרגע אין אפשרות לתואר שני בתחום במרכז האוניברסיטאי, אבל אם יפתח וזה יהיה תואר שההתמקדות שלו היא קלינית (ולא מחקרית)- יש סיכוי גדול שאמשיך, בעיקר כיוון שמדובר בהמשך לימודים תחת ראש המחלקה שלי, שהיא חזקה בתחום של הרצף האוטיסטי ולכן הדבר משרת את תחומי העניין שלי ושאיפותי להמשך.

השתלבתי במוסדות שונים במסגרת ההתמחות, קיבלתי פידבקים מעולים והצעות להמשך עבודה לכשאסיים את התואר. כאמור, אני עובדת באופן פרטי כמטפלת התנהגותית של ילד עם עיכוב התפתחותי, אך הוצעו לי גם משרות של עבודה פרטית כקלינאית תקשורת (כמו שיעורים פרטיים, רק בתחום השפתי) שלא התאימו ללו"ז שלי בנתיים.