לימודי סיעוד תואר ראשון אוניברסיטת חיפה

עניין וזיקה לתחומי עיסוק טיפוליים והקשורים לבריאות ורפואה

ככלל, סטודנטים הנרשמים לחוג בסיעוד עושים זאת מתוך צרכים פרקטיים ענייניים של תעסוקה לאחר מכן בתחום, שכן הרישוי לעסוק בסיעוד (אחים ואחיות) בישראל כיום מחייב עמידה בתוכנית לימודים המוכרת ע"י מנהל הסיעוד - ורובן ככולן היום במסגרות אקדמיות (וזו גם המשך המגמה). לכאורה השילוב בין המסגרת האקדמית לבין זאת הקלינית עשוי להביא לפוטנציאל מירבי של למידה והכנסה לקראת עיסוק בתחום. כך למשל המסגרת האקדמית עשויה לסייע לפתח ידע קליני נרחב ובמתן כלים הנחוצים לעיסוק איכותי בהמשך כגון חשיבה קלינית וחשיבה ביקורתית, ומצד שני המסגרת הקלינית תוך כדי הלימודים יכולה לסייע בהכרת סביבות העבודה השונות האופייניות, בפיתוח מיומנויות טיפוליות ומיומנויות קליניות וכן ביצירת קשרים ראשוניים מבחינה חברתית-תעסוקתית וכדומה. ציפיותיי היו לרמה מסוימת של איכות הן באקדמיה והן בקליניקה בשביל הכנה סבירה לשוק התעסוקה. בפועל, הרגשתי שהרמה היתה נמוכה במידה משמעותית מזו שציפיתי לה. לצערי ישנה מצוקה מסוימת - כנראה בין השאר של תקנים - גם בשדה הלמידה הקליני, כך שבמשך הלימודים כל שנה נראתה יותר בעייתית מקודמתה: יותר סטודנטים לסיעוד ומתחומים פרא רפואיים שונים שצריכים הדרכה קלינית תוך כדי לימודיהם במקביל לכך שנראה שיש פחות היצע וזמינות של מדריכים קליניים. הדבר השפיע על איכות ההדרכה הקלינית. אמנם נראה שבד"כ רוב המדריכים ניסו לעשות כמיטב יכולתם ולהשקיע בהדרכה הקלינית, אך בפועל הם התקשו לרוב "ללהטט" בין הדרישות והציפיות השונות מצד מקומות העבודה שלהם ולהשקיע זמן ומשאבים נאותים בהדרכה. המיומנויות שרכשתי בשדות הקליניים היו בעיקרן של מיומנויות כפיים, ובסיסיות מאוד, וזה מצער, כי אני מרגיש שאפשר היה ללמוד יותר אך זה בעייתי כאשר מצופה למשל מהמדריך הקליני לתת גם שירות כרגיל למטופלים במחלקה באותה משמרת. מבחינת הלימודים של הקורסים העיוניים באקדמיה, לצערי רובם היו ברמה הנמוכה לציפיותיי. בנוסף חלק מהם נראו לי פחות רלוונטיים. הם אמנם כולם חלק מדרישות מנהל הסיעוד, אך חלק מהם נראו לי לא פרופורציונליים לשאר הקורסים בתוכנית הלימודים, בפרט סדרת קורסים (מודולה) של ניהול - שלטעמי החוג לסיעוד באונ' מבזבז עליהם יותר מדיי זמן שלא לצורך ביחס לתמורה שהם מעניקים, אם בכלל. אני חושב שחלק מכלי למידה בייחוד לשדה הקליני ובהכנה אליו שהיו יכולים לעזור ולתרום מאוד הם של סימולציה טכנולוגית באמצעות בובות, מכשירים וציוד רפואי וכדומה. לצערי החוג לסיעוד לא רואה עניין וטעם להשקיע בכך כלל (כך הסגל הבכיר בעצמו הצהיר, אף שאין זה נובע מבעיה עקרונית של היעדר תקציבים או משאבים לכך), ובמקום זאת מפנה חלק מהמשאבים יותר ויותר בשנים האחרונות לסימולציות ממוחשבות. ייתכן ויש בהן פוטנציאל רב ללמידה אך בפועל הן מוגבלות מאוד, דלות ולא מספקות והתרומה שלהן כהכנה לשדה הקליני ולפיתוח מיומנויות קליניות או חשיבה קלינית דלה ומוטלת בספק. לטעמי הדרך האפקטיבית ביותר ללמידה היא שילוב של לימודים עיוניים עם למידה בשטח בפועל תוך שימוש בכלי הדמיה מוחשיים למיניהם וע"י הדגמות כגון ניתוח מקרים קליניים. בפועל השימוש בכלים כאלה כמעט שלא קיים, וכאמור לא נראה שסגל החוג לסיעוד מעוניין בלפתח כלים כאלו. לעומת זאת, יצוין כי במסגרות רבות אחרות של לימודי סיעוד בארץ ישנו שימוש משמעותי, ואף של פיתוח מתמיד ונרחב, בכלי למידה של סימולציות מוחשיות המדמות סביבות טיפול ותרחישים קליניים שונים.

טעון שיפור ברמה הכללית של הקורסים העיוניים והקליניים. לגבי הלימודים הקליניים עצמם - טעון שיפור ניכר מאוד. לצערי לא ענו על ציפיותיי מבחינת רמת הדרכה ותכני הדרכה בשדות הקליניים, בפרט מבחינת פיתוח מיומנויות קליניות. לצערי חלק ניכר מתוכנית הלימודים מושקע בצורה לא פרופורציונלית בתכנים של קורסים לניהול, שגם כך אין להם קשר של ממש לניהול או לשטח עצמו והם ברובם לא תורמים ידע של ממש, בפרט לא ליישום בשטח (לקליניקה).

אם אין לכם שיקול המגביל אתכם לאזור גאוגרפי מסוים, אני מציע שתבררו לגבי המסלול שאתם מתעניינים לגביו ביותר ממוסד לימודים אחד. נסו ליצור קשרים עם סטודנטים או בוגרים מכמה מוסדות לימוד ולשמוע מהם על חוויותיהם משם.

רציתי להיות אחות. לעזור לאנשים.

אם הייתי יודעת שכך ישפילו אותי שם עבור הכסף שלי- כף רגלי לא הייתה דורכת בלימודי הסיעוד שם.

בוגר של אוניברסיטת חיפה בתחום הסיעוד הוא עובד לא רצוי במערכת הבריאות- "ניהוליים" קוראים לנו, כי אנחנו באים עם ציפיות. ובו בזמן, בחלק מהשדות הקליניים אוסרים על סטודנטים לשים כפפות בשביל "קרבה לחולה" וללא כל קשר למציאות הבריאותית.

אל תלכו לשם.

מאוד עניין אותי הפן הרפואי והטיפולי. רציתי להיות אחות.

חסר בלימודים ידע מקצועי (רפואי). יותר מידי אקדמי, מה שלא הכרחי למקצוע.

חסר הרבה ידע קליני. לומדים הרבה דברים שלא רלוונטים למקצוע רמה נמוכה

לא ללמוד באוניבריסטת חיפה סיעוד! ללכת לבאר שבע!

מכיוון שברצוני להיות מיילדת

המסלול משלב, ברובו, לימודים קליניים ומדעיים לצד לימודים מעשיים והתנסויות. בעיני הקורסים הנלמדים מעניינים מאוד, הנושאים אותם לומדים נודעים לכל אחד בחיי היומיום ולכל אדם העוסק או מתעניין במקצועות הרפואה

יש קורסים ברמה מאוד גבוהה וכאלה ברמה נמוכה למדי. מתרגלים היו בשנה הראשונה, בשנה הנוכחית אין, שיעורי עזר (מעטים) לא תורמים יותר מדי, כמות הסטודנטים בהרצאות היא ביחס ישר לחשיבות הקורס ולמספר הנקודות שהוא נותן.

להתעמק במקצוע ובמסלולים השונים שהוא מציע, לשאול את עצמו האם מתאים לו לטפל באנשים ולפגוש אותם בשלבים קשים בחייהם, האם הוא בוגר דיו להתמודד עם הקושי של המקצוע עצמו ושל הלימודים בפרט.

זה המקצוע בו תמיד רציתי לעבוד

קיבלתי את כל הידע שאני צריכה והקורסים הקיפו את מלוא התחומים.

המרצים מלמדים ברמת ידע מאוד גבוהה

צריך ללמוד הרבה

רציתי ללמוד ריפוי בעיסוק אך לא הצלחתי להתקבל, עדיפות שניה היתה סיעוד, היום אני שמחה וטוב לי בלימודים במקצוע.

נכנסתי ללמוד ברגע שלא הייתי בטוחה שזה מה שאכן רוצה לעשות בחיים, יש עוד ציפיות מההתנסויות

מבחינת התרגילים והעבודות הרמה גבוהה ומתאימה, אך נוכחות זה תלוי אישיות, במחזור שלי לא היתה נוכחות משמעותית

מי שאוהב את המקצוע יש לנסות, מאוד מעניין ומספק, ואפילו אם לא בטוחים עם הזמן כל אחד לומד להכיר את עצמו יותר וכך לבחור את הדרך שלו

אני אוהבת לתת עזרה, במיוחד לאנשים חלשים וזקוקים לעזרה ותמיכה. זה מקצוע רב תחומי עם הרבה אפשרויות קידום, נפגשים עם אנשים שונים, מגון של עזרות ותמיכות, נותן סיפוק.

מההתחלה ידעתי לאן אני נכנסת ומה אני איבור, כך שהיה מענה מלא לצפיות שלי.

לא היה לנט הרבה קורסים שדורשים מתרגלים ותרגילי עזר.

שילמדו בבית ספר לסיעוד ולא באוניברסיטה, פחות כסף, פחות חפירות, והרבה יותר קל.

מתוך הרצון לעזור לאנשים ולתרום באופן הכי מיטבי שיש, כמו כן אף פעם לא חסרה עבודה לאחיות גם בארץ וגם בחו"ל, המקצוע מגוון , וישנן אפשרויות להתפתח ולהתקדם כגון ניהול מחלקה, קורסים על בסיסיים, הדרכה קלינית, ועוד.

כרגע עוד מוקדם לאמר אם הוא ענה על הציפיות שלי מאחר ולא התחלנו עדיין התנסויות בשטח ואין לי מושג מלא על הפעילות אבל בנוגע לקורסים שעשיתי עד כה הם מעניינים ומגוונים

הרמה גבוהה מבחינת הלימודים בכל הקורסים ודורשת השקעה מתמדת על מנת לעבור אותם, מעט התרגולים שיש לא תמיד נחוצים אך לדוגמא בקורס כימיה הם עזרו מאוד.

לדעת לקראת מה הולכים, להיות מוכנים לעומס ולכמות השקעה מירבית של המון שעות בקורסים ובחומר נלמד, במהלך השנה ולא רק בתקופת מבחנים,ובאמת לבחור את המקצוע מתוך חזון אישי ורצון ולא רק כדי 'למצוא עבודה' או מפנים טכניים.

כדי להגיע למקצוע טיפולי

הרמה לא כל כך גבוהה

כשמדובר על ההרצאות באוניברסיטה הרמה פחות גבוהה

לקחת בחשבון שהמסלול ארוך ולא עונה על הציפיות של כולם. העבודה בקליניקה מתישה ולא מתגמלת- כמו גם עבודה של אחות.

תמיד רציתי להיות אחות ולעזור לאנשים, ואני יודעת שיש לי את היכולת לעזור

כי עדיין לא התחלנו ללמוד מיומניות ספציפיות הקשורות באמת למקצוע סיעוד, למדנו את הכל באופן כללי

דווקא אני מבינה יותר טוב על המתרגלים! יש להם נגישות כל כך טובה לסטודנטים

מקצוע מדהים, מאוד ממליצה, מסכורת טובה, אבל אל תטעו את אותה הטעות שלי: אל תלמדו סיעוד באוניברסיטת חיפה!

אוהבת לעזור לאנשים

מצאתי את עצמי בתחום הזה

יש הרבה סטודנטים מפריעים

מעודדת אותכם אם אתם אוהבים לעזור לתת תמיכה

אני רוצה לעזור לאנשים

אני לומדת את המקצוע שבו אני רוצה לעסוק, אך הלימודים לעיתים מתישים וישנם קורסים שאני פחות מתחברת אליהם מלאחרים

רמה מאוד גבוהה, יחסית לתנאי הקבלה לחוג (או בכלל). זהו חוג שמשולב עם אוניברסיטת חיפה והטכניון- המקצועות המדעיים הם תובעניים וחלקם קשים

לא להסתפק רק בידע הכללי שיש לך בסיעוד, אלא לברר איך זה אצל אנשים שסיימו תואר בסיעוד. לא להסתמך על כך שתנאי הקבלה נמוכים- זה לימודים קשים באמת ואם אתה מעוניין ללמוד בתחום, צריך להיות מוכן לזה מכל הבחינות.

כי אני חולמת להיות מיילדת כבר מזמן, ואני מאוד אוהבת רפואה

הלימודים לתואר נלמדים באוניברסיטה ולימודי הרפואה עצמם נלמדים בטכניון-ולא ציפיתי שלימודי הטכניון יהיו קשים עד כדי כך

התרגולים מיותרים-לא עוזרים כלל רק מבלבלים יותר

לבוא עם כוחות ועם כסף שיספיק לכל שנות הלימוד

עבדתי לפני ככח עזר בבית חולים והתאהבתי במקצוע האחות

לפני תחילת לימודים היה לי חשוב לקבל את הידע, ידע שראיתי באחיות שעבדתי איתן. כמו כן, בחוג מדגישים כל הזמן שאנחנו עובדים עם אנשים ויש חשיבות גם להפגין הבנה, הקשבה ואמפתיה. דבר שלא ציפיתי שיעשו במיוחד באוניברסיטה.

הכל תלוי בקורס. ישנם קורסים שהם במתכונת של סדנה ואז קבוצות קטנות ואישיות. ישנם קורסים שהם במתכונת הרצאה. כל הקורסים הם קורסי חובה ולכן אם יש 120 סטודנטים אז כולם יהיו בהרצאה, דבר שמקשה קצת על הריכוז.

אם אתה אדם שאוהב לעזור וחשוב לך הקשר עם אנשים זה המקום בשבילך. הלימודים הם קשים אך מהנים... והסיפוק מהמקצוע הוא אדיר.